את לונדון אני אוהבת. אפילו החורף שם רומנטי.

 בעודי מטיילת ברחובות לונדון, סופגת באהבה אפילו את הקור.

הולכת בעיקר עם הלב, לאן שהיקום יקח אותי ועדיף למקומות חמימים.

הגעתי  אל  מה שיהווה השראה עבורי לתמיד.

​

  ושם בקצה הרחוב נמשכתי אל חנות פינתית צבועה בצבעי תכלת,

חלון הראווה היה מעוטר בבדים מכונת תפירה ואורות קריסמס ניצנצו.

והריח... (בחיי, אפילו מרחוק הרחתי) ריח של וניל ועוגת שמרים.

​

הצצתי מהחלון וראיתי אנשים מחוייכים, מחזיקים את כוס התה ובוחנים בדים נפלאים.

חלקם כבר ישבו בשולחנות מעץ מהגוני חמים ועליהם מונחות מכונות תפירה.

מנורות פחם עיטרו את המקום ועטפו את המקום בחמימות מפנקת.

​

חלקם תפרו שמיכות טלאים, חלקם תפרו בגדי ילדים וחלקם שמלת ערב נפלאה.

על שידה מעץ היו מונחות גזרות וכל אחד יכל לבחור את הפרוייקט הבא.

וככה הם נפגשים יום בשבוע אותו מקום אותה שעה.

זה הזמן שלהם, המקום הסודי שלהם

שבו הם חולקים את הסוד המשותף-

תפירה.

​